אתמול הלכתי בפעם הראשונה בחיי למקווה. הרגשתי שאני רוצה ומבקשת להיטהר באופן מלא במים אחרים. בתוך המסע שאנחנו עוברים בבית, המשפחה שאנחנו, שרק חלקו מסופר כאן, עלה הרצון להיכנס אל המים לטהרה.
לתת למים לשטוף אותי. לנקות אותי. יש במים את היכולת המופלאה הזו, לשטוף מאיתנו אנרגיה… לשטוף מעלינו את האנרגיה המשתנה. זו הנכנסת והיוצאת במהלך היום יום. זו הנותנת והמקבלת. המים לא שוטפים את המהות הקבועה שאנחנו, להיפך, הם יכולים לחבר אותנו אליה עוד יותר. מאפשרים לנו מפגש עמוק יותר אתה. מוליכים את כל החלקיקים, הרגשות, המחשבות, התחושות, לכדי מרכז הווה אחד. מנקים את כל מה שלא משרת את המהות הזו. מנקים את הרעש, שביומיום יכול להשתלט.
אז למה לא במים שלי אתם שואלים? במים בהם אני מטפלת בכם? פשוט כי עבורי המים האלו נוכחים באופן יומיומי, בהם יש לי סוג של תפקיד… רציתי להיטהר במים שעבורי יוכלו להיות קודש, אל מול החול. להיות בסביבה אחרת שפותחת עוד ערוץ.
למעשה, רציתי את מה שהמים שלי עבורכם.
ארזתי את עצמי. התרגשתי לקראתי ולקראת המים האחרים שאפגוש. מי הם יהיו? איזו אנרגיה הם יחזיקו? איך הם ירגישו ויחושו עבורי?
באיזה אופן הם יחזיקו מרחב עבורי, עבור המפגש שלי עם המהות הקבועה שבי?
הגעתי, מוכנה ודרוכה, מתרגשת ומצפה. והתאכזבתי. למים האלו, שמתיימרים להיות מקודשים ומחוברים, למים האלו, מותר רק לנשים נשואות להיכנס.
לנשים החיות בזוגיות ללא נישואין, אין מקום לבקש טהרה לעצמן…. ברור, כי הרי בכלל לא מקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין. אז בשביל מה???
אשתף אתכם בכנות, התחלתי לבכות במקום. איך זה יכול להיות שיש מים טובים שלא מקבלים אותי אליהם?
כך גם חזרתי הביתה אל גל המים הפרטי שלי, בוכה. מתייפחת. זה כמובן נגע בעוד כל מיני מקומות אישיים נוספים במסע שלנו להתרחבות מזוג למשפחה.
כשנרגעתי, קצת חקרנו את הלכות המקווה וגילינו שכבר היו עתירות של נשים לא נשואות בהקשר להלכות הללו…..
גל המופלא אמר לי – כשלך תהיה הבריכה שלך, את תעשי יום בשבוע שנשים תוכלנה לבוא ולטבול ולהיטהר. ואני התרגשתי ממנו.
התרגשתי ממני.
התרגשתי מהמים שאני מכירה, שמקבלים את כולם ללא תנאי. כאלו הם המים מבחינתי.
המים לא מבחינים בין טוב ורע. במים אין הפרדה. ההיפך הוא הנכון, אחת החוויות היותר ברורות במים, היא תחושת האחדות. המים מקבלים אותנו כפי שאנחנו, על כל בחירה שלנו, על כל כאב וכל אתגר.
בתמונה, בשישי האחרון הוצאתי את כל האבנים הטובות בביתינו והנחתי אותן לטיהור במים החיים.
נתתי לאבנים בקערות המים בחוץ. מתחת לגשם השוטף והעצים המוריקים. כמה ימים. לקבל את אנרגיית השמש ואנרגיית הירח וגם אנרגיית העצים החוסים. במים של כולם.
הטובים.
המחיים.
האוהבים.
בואו ניפגש יותר עם המהות המקבלת בתוכנו. המהות האמתית שבה כולנו אחד. מהות המים האוהבים. בייחוד בתחילתו של של מחזור ירחים חדש.
זוהר של המים ושל הלב.
זוהר לב, ריפוי במים – טיפולי גוף נפש במים
